מגבלות של מגני מוטוריים!

המטרה העיקרית של הגנת המנוע היא להגן על המנוע מפני שריפה, ותפקוד המגן מוגבל מאוד, וזו כמובן משימה בלתי אפשרית.

בפועל, יכול לגרום למנוע לשרוף מסיבות רבות, כנראה ניתן לחלק לקטגוריות הבאות:

(1) סיבות שונות הנגרמות מעומס יתר של המנוע, זרם מוגזם.

(2) המתח נמוך מדי או גבוה מדי, חוסר איזון פאזה או כשל פאזה (כולל תקלת מגע הנגרמת על ידי היעדר פאזה) הנגרמת על ידי חוסר איזון הזרם;

(3) דליפת קירור או בעיות בצנרת הנגרמות כתוצאה מלחץ האוויר החוזר נמוך מדי, קירור המנוע אינו מספיק;

(4) הבידוד המפותל פגום או תכולת המים של הקירור גבוהה מדי, קטע הכביש נשרף וכו'.

תיאורטית, הגנת עומס יתר יכולה להתמודד ביעילות עם 2 המקרים הראשונים, בעוד שהגנה תרמית יכולה להתמודד עם 3 המקרים הראשונים. "קצר החשמל" במקרה הרביעי עשוי להיות קשור לאיכות או להתקנה, או לשבבי מתכת או לתכולת מים גבוהה של נוזל קירור. בפועל, מספר מצבים עשויים להתרחש במקביל. לא תמיד ניתן לבדוק עם מדחס חדש לגמרי, כמו במעבדה, ולרוב הבעיה היא פשטנית.

המגבלה הגדולה ביותר של ההגנה התרמית ועומס יתר הנמצאת בשימוש כיום היא שלא ניתן להימנע מכל התופעות הנ"ל בשורש, ולכן ההגנה על המנוע יכולה להישאר רק כ"טיפול קירור" לאחר מעשה, גם כיבוי זמנית וגם מאפשר למדחס להתקרר באופן טבעי לפני הפעלתו. תקופת ההגנה התרמית ותקופת ההגנה מפני עומס יתר אינן מוגבלות במספר היניקות והמנוע לעיתים קרובות נשרף במחזור של "פעולת הגנה - פעולת - הגנה - שוב פעולה". באירועים בלתי צפויים, כגון נזק לבידוד מתפתל או קצר חשמלי הנגרם משבבי נחושת, המנוע יישרף באופן מיידי בטמפרטורה גבוהה, והמגן התרמי ומגן עומס יתר מאוחרים מדי להגיב ולהגן. "חום" ו"עומס יתר" הוא המראה של המנוע שרוף ולא הגורם השורשי, ובאופן טבעי לא ניתן להסתמך על מגן תרמי או מגן עומס יתר בלבד כדי לפתור את הבעיה, שהיא המנוע שנשרף עדיין לא יכול להימנע לחלוטין מהסיבה.